buy1

 

ebay_paypal

לספר משהו בך יאמר לך המשך

ממוכר עיתונים לחבר קיבוץ, מפקד ומנהל

סיפורו של שאול אשכנזי "משהו בך יאמר לך המשך" הוא סיפור מרתק ומרגש, זהו סיפורו של ילד, נער, בוגר ובעל משפחה, המלמד ומספר גם את סיפורם של הקיבוץ והמדינה.
"במהלך מאה שנים ויותר נדדו בני משפחתי בין כמה ערים במזרח התיכון: צפת, בירות, חאלב וקהיר, אך עדין נדודיהם לא תמו. בשנת 1932 עזבה משפחת מהדב את קהיר ועברה לאלכסנדריה העיר שבה נישאו הוריי ושבה נולדתי. ב- 1946, כשהייתי בן חמש, עזבנו את ביתנו ועלינו לארץ ישראל, לירושלים" (עמ' 12-13).
שאול הילד גדל בירושלים במשפחה קשת יום.
"בהיותי בן תשע, כשאמי, חנה, חזרה הביתה מעמל יומה וירדה מהאוטובוס, היא ראתה אותי כשערמת עיתונים בידי, קורא ברחוב: "מעריב, מעריב". היא הופתעה ונבוכה לרגע כי בנה עובד כמוכר עיתונים" (עמ' 8).
ברגישות ובכנות מספר שאול את אשר עבר עליו בילדותו בנופיה וריחותיה  של ירושלים, בתוך הוויית החיים של אותם ימים.
בעמ' 7 כותב שאול : "רבות ממה שקרה לי בחיי נובע מנקודת המפגש שלי כנער צנום, גבוה וסקרן, עם מקום שאפשר לומר עליו כי הוא גן עדן עלי אדמות. מאז דרכו רגליי לראשונה במעגן מיכאל חלפו למעלה מחמישים שנה, פרק זמן שזימן לי חוויות מעצבות, הישגים פורצי דרך ואירועים דרמתיים, שלא אחת עמדתי בהם בעין הסערה. לפעמים נפגעתי, לפעמים נפגעו יחסיי עם חלק מהחברים, אך מעולם לא דעכה אהבתי לקיבוץ, כפי שנטבעה בי בגיל שש-עשרה".
הסיפור מתאר את נעוריו של שאול וגם את מעגן מיכאל הישוב הייחודי, הקולט, החם, הפתוח והמחנך.
שאול הסקרן, הנחוש, וקולו הפנימי האומר לו המשך, המשך, אל תותר ותצליח, מתגייס לצה"ל והופך לקצין ומפקד.
בעמ' 7-8 כותב שאול : "ילדותי הקצרה בירושלים חישלה אותי, אבל לא סיפקה לי מזון לנשמה, היא לא השביעה את הרעב שלי לאתגרים, לזירת פעולה שבה אוכל ליזום, ליצור, ולהוביל"
ילדותו בירושלים, חינוכו במעגן מיכאל, ותרומתו לצה"ל גיבשו את אישיותו  ומכאן הסיפור מפגיש אותנו עם שאול בעל המשפחה, המוביל, המנהיג העומד על דעתו, הלוחם, מוביל תהליכים בקיבוץ וממלא תפקידים כלכליים חברתיים.
שאול למד במדרשת רופין ומאוחר יותר למד באוניברסיטת MIT בבוסטון וניהל את פלסאון בהצלחה. בראיון עם אריק בשן "הקיבוץ, 2006 (עמ' 8) אומר רו"ח מנדולה: "המספרים מדברים: שאול הוא לטעמי המנהל הכי טוב שיש היום במגזר הקיבוצי, את פלסאון כמנכ"ל וכיושב ראש העלה
מ- 28 מיליון דולר ליותר מ- 100 מיליון דולר"

בסיפורו של שאול הבא לידי בספרו עולות גם מחלוקות ואפילו מריבות עם חברים אך הן לא העיקר.
הספר  "משהו בך יאמר לך המשך" הוא סיפור אנושי המתחיל במסע חיים עם קשיים ומכשולים, זהו סיפורו של ילד, נער, אדם בוגר, בעל משפחה, חבר קיבוץ החי בנופיה של מדינת ישראל ובעזרת רוחו, כוחו, וכישרונו הוא חווה חוויות הצלחה והפך ממוכר עיתונים בילדותו לחבר קיבוץ, מפקד, מנהיג ומנהל מצליח המקרין על מפעלי תעשייה ברחביי ישראל ושמו הולך לפניו.

רמי אלוני

................................................................................

הי שאול,

ראש השנה, 2011

קראתי בצמא את ספרך. מתחילתו ועד סופו ולא יכולתי להפסיק עד שסיימתי אותו בשלוש בלילה. נמשכתי אליו בגלל שהוא מצליח לשרטט ביד בוטחת וברורה משמעותה של מנהיגות וניהול, עסקיים וחברתיים. לא סתם בשפה העברית למילה חברה יש משמעות כפולה של SOCIETY ו- COMPANY וכיצד שזורים היעדים העסקיים במטרות חברתיות. הספר בונה תיאור כל כך ברור של דמותך כמנהל, עשה לי השלמות מסוימות לדמותך שאני מכיר בעבודה, הסביר אולי מקורות, מניעים ואת השורשים למנהל איתו אני עובד. הספר גרם לי מחשבות רבות על קווי דמיון מסוימים, יחד עם קווים שונים בדרכנו כמנהלים. אני העונה על ההגדרה בספר של "ילד מייפלאור עם דירה בכרמל..." אף פעם לא הרגשתי צורך להתקבל, להוכיח למשהו חוץ מלעצמי משהו, קיבלתי את מקומי בעמדות הובלה כמקום טבעי, ובכל זאת הגעתי לרבות מהמסקנות המתוארות בצורה כל כך קולעת בספר, גם לגבי דרכי ניהול וגם לגבי ערכי חברה כמשמעותה הכפולה. אני מבין את התסכול שמתפתח לעיתים לעוינות של חלקים בחברה כאשר הם נוכחים שהפרט (במקרה זה אתה) לא כבול במנגנוני החברה, לא זקוק לעזרתה. במקרים כאלה החברה לעיתים מרגישה את אבדן כוחה מול הפרט וחוששת שמקור יציבותה מתערער. זה כנראה מצב בלתי נמנע, ואני מאחל לך למצוא שלווה איתו, תודה על הספר, תודה על העבודה המשותפת.

צביקה
................................................................................

דוד שאול היקר,

אני רוצה להודות לך על הספר המקסים שכתבת. רציתי לשתף אותך בכמה מילים מן החוויה האישית שלי בנוגע לספר:
ראשית, אני רוצה להודות לך על הפרויקט המשפחתי המקסים והחשוב שעשית. אני זוכרת את עצמי כבר מגיל קטן מנסה מדי פעם לדלות פרטים מאבא על ההיסטוריה המשפחתית שלנו. תמיד הזיכרונות והידיעות של אבא היו נראים לי לא ברורים ומקוטעים. כמובן שאבא, הצעיר מבין כולכם, זכר וידע מעט... אז הינה לראשונה קיבלתי תמונה יותר ברורה ומעניינת של קורות המשפחה. ריתקו אותי סיפורי המסעות שעברו בני המשפחה, הטלטלות וההשפעות של המאורעות ההיסטוריים על חייהם. נהניתי לקרא על הנשים החזקות והמיוחדות במשפחה, שפעמים רבות העזו להתנהל באופן יוצא דופן ולוחמני, במיוחד בהתחשב במעמד הנשים בתקופתן ובמקומות בהן חיו.. (אמא שלי תמיד אמרה שהנשים במשפחה של אבא הן הפמיניסטיות הראשונות..)

ברמה האישית, עניין אותי במיוחד לקרוא על העולם המסורתי ממנו באה המשפחה – על כך שסבתא שרה הייתה ביתו של רב כהן בחלב, על ההקפדה על חוקי ההלכה והשילוב של הקפדה זו בתנאים לא פשוטים ותוך כדי שמירה על אורח חיים מכבד ומשותף עם הסביבה, על השמירה של סבתא חנה על אורח חיים מסורתי ומעודד תפילה ולימוד תורה וכמובן על החכם נתן שנדמה שהיווה חלק משמעותי בשנות ילדותך. כידוע לך, אני חזרתי לשמחתי בשנים האחרונות לחיק המסורת והדת ומבחינה זו הספר חיזק אצלי את התחושה שתהליך זה מלווה אצלי בתהליך של חזרה לשורשים משפחתיים ועדתיים.. מעניין שאני, כדור שלישי, בחרתי לחזור אל אותה מסורת ואמונה שאתם בחרתם לעזוב..

יצא שבשנים האחרונות אני מתעניינת יותר בכל מה שקשור להשתלבות של עולי מדינות האסלאם בא"י בשנים הראשונות של הקמת המדינה ובהשלכות של תקופה זו על ימינו. לעניות דעתי, הספר שלך מהווה מבחינה זו מסמך היסטורי תרבותי חשוב ומעניין מאוד.

דבר אחרון, התחום הכלכלי בו אתה מתעסק במקצועיות רבה זר לי מאוד. אין לי שמץ של הבנה בתחום זה ותמיד הוא נראה לי כאיזה אויב מנוכר של כל תפיסה חברתית (סליחה על הבורות..). שמחתי לקרא שכלכלן בכיר ומצליח שכמותך מדבר, מיישם ומוכיח שהצלחה כלכלית יכולה ואף חייבת להיות משולבת בראייה חברתית וסוציאלית.  בעייני זו בשורה משמחת מאוד, חשובה ומעוררת גאווה, במיוחד בימים של שיח על 'צדק חברתי'...

אז לסיום,
תודה על הספר ועל שנים של אירוח נפלא, מאיר פנים, מכבד ומכיל.. בכל שלב שהייתי בו בחיי.. לך ולניבה היקרה.
מאחלת לך בע"ה עוד שנים רבות של בריאות, עשייה, הנאה ונחת מנכדים ונכדות וגם נינים ונינות..

בהרבה אהבה והערכה
ענת לוזון (אשכנזי)

................................................................................


13.3.12
שלום שאול,

זה מעניין, אפשר לעבוד עם בן אדם, להיות אתו בישיבות, לקבל החלטות משותפות ואינך יודע מי הוא. האוטוביוגרפיה שלך כל כך מיוחדת, רבת פנים, עם היסטוריה משפחתית שהיא יוצאת דופן ומשפיעה על מהלך כל השנים. השינויים בדרך שעברת ממסלול הקליטה בגברעם ואחר כך מעגן מיכאל ובסופו צמיחה לתפקידי הניהול הכי בכירים הביאו אותי למחשבות רבות לא רק לגביך אלא גם לאנשים שצמחו לניהול בקיבוץ והבעיות שהם עומדים בפניהם.
הכתיבה הכול כך גלויה ושקופה שלא מסתירה דבר דורשת הרבה אומץ וכוח פנימי. קשה לי להירגע מזה.
כיום אני אומר לעצמי - אינך אותו שאול שהכרתי בעבודתך בגולן.

וכעת כמה התייחסויות לספר עצמו:

מאד מצא חן בעיני המוטו לספר מיתוך השיר הנפלא של מוהר ורכטר "משהו בך יאמר לך המשך" אבל משום מה השמטת מילה שנראית לי מאד משמעותית: "בדרכך"! יתכן ורצית לקצר, או שהיו לך סיבות אחרות.

  • עבודתך ב"גולן"

הביאה את קיבוץ שער הגולן לאיתנות כלכלית, איני יודע כמה מחברי שער הגולן יודעים את תרומתך המיוחדת, שהגיעה לשיאה בהנפקה לבורסה. כשנכנסת לגולן אמרנו לך: "תשמע שאול, בניהול השוטף אנחנו מסתדרים, אבל לראות דברים למרחוק, להקים חברות בחו"ל, להפוך את גולן לחברה ציבורית, להכפיל ולשלש את הרווחים, כאן אנחנו צריכים את עזרתך, "תעתיק" את הצמיחה של "פלסאון" לשער הגולן". ואתה עשית זאת יחד אתנו ובגדול. עיקרי הדברים צוינו בספרך וכתבת אותם בתמציתיות ובהתאם למה שקרה בפועל.
הערה:
בשנת 1964 למדתי בקורס הגבוה לחקלאות וכלכלה ברחובות ובין היתר עסקנו בניסוח: מה המגבלות להגדלת הרווח? וכמובן נאמר: קרקע, עבודה, מים, מכסות ייצור, הון, ומגבלת ניהול. הייתי אז צעיר ואת הדבר הזה לא הבנתי, מה אתם מבלבלים את הראש עם מגבלת ניהול, כיום לאחר ניסיון שצברתי ב 45 שנות פעילות , אני טוען חד משמעית - הניהול תופס מקום ראשון בחשיבותו. לא פעם אני שואל את עצמי איך זה שני קיבוצים שכנים, אחד משגשג ופורח איתן מבחינה כלכלית, והשני מסכן ועלוב. הרי לשניהם אותה קרקע, אותה שמש אותם המים, אותם אנשים. ההבדל הוא בניהול. אני לא בטוח שהדבר הופנם בקיבוצים...? מי שקורא את הספר שלך ועושה אחד ועוד אחד אולי יגרד בראש ויגיד הבחור צודק.

  • מקומו של המנהל בקיבוץ

במהלך סיפור חייך אתה מתאר נפלא את כל שעברת, מפועל פשוט ועד מנהל בכיר ברמות הכי גבוהות. פרט לסיפור האישי שלך שהוא מעניין כשלעצמו עולות מתוכו נקודות רבות למחשבה . אתייחס לכמה מהם:

מנהל מוצמח או מנהל מוצנח – אני עוד הספקתי לשמוע את נפתלי גולומב ז"ל (אבא של שאול גולומב) שהיה "האורים והתומים" בנושא המנהל הקיבוצי בימים ההם. אם הוא היה קורא היום את ספרך היה מתמוגג מנחת, תראו, יש דבר כזה מנהל מוצמח ! נכון, כיום אומרים, לא חשוב אם הוא מוצמח או מוצנח העיקר שיהיה מוצלח.

המנהל הבכיר בקיבוץ השיתופי - אינני מכיר את מעגן מיכאל, אני יודע שזה קיבוץ שיתופי אבל נראה לי שהקיבוץ קשוח יתר על המידה. לעיתים עדיף לגלות גמישות ולתת למערכת להמשיך לזרום, במקום להציב את חומת העקרונות . זה יוצר פער גדול מדי שחייב להגיע לפיצוץ. אדם שמביא מיליון ₪ בשנה אי אפשר להגיד לו אתה תקבל בדיוק כמו האחרים ואפילו שהם אינם תורמים דבר. אתה עסקת הרבה בצינורות ובלחצים, אם אינך מאפשר פריקת לחץ במקומות מסוימים כל הצינור מתפוצץ.
גם אצלנו בשער הגולן אני מייעץ לדגלני הקיבוץ השיתופי - תאפשרו קצת הטבות לאנשים שתורמים כל כך הרבה. בעמדות העקרוניות הקשוחות אתם מזרזים את השינוי. וכבר תאר את התהליך אמיר הלמן מאפיקים במאמרו הידוע: "עזיבת הטובים". פער כזה בין התרומה לתמורה היה אפשרי אולי בעבר בתפיסת החיים של קיבוץ כמשפחה, אבל לא בקיבוץ של היום.

  • להצלחות הורים רבים והכישלון יתום

אתה מדגיש בספרך שהכישלון אינו יתום לכישלון אחראי המנהל. למה אני מעלה נקודה זו? כי היא משמעותית ביותר ובפרט בקיבוץ השיתופי. (וגם בשער הגולן).
כאשר קנינו את המכונות והטכנולוגיה של הפקס, לקחנו סיכון עצום, היו לנו מגבלות שיווק קשות ביותר ולא היה ברור אם נצליח לרכוש את הידע. עם המון אי וודאות החלטנו לקחת את הסיכון וללכת על זה, כ-5 שנים דשדשנו במקום, והתחילו גלי ביקורת אל ההנהלה של אז: "אתם עם המשחקים שלכם"...וכו' את מי רצו לתלות על העץ את המנהל ואף הוצע להקים אנדרטה מפקס לזכרו. כיום כאשר כל הקיבוץ מתפרנס מזה ההצלחה היא של כולם. זה ברור. היו לנו אז הרבה שיחות מי רשאי לקחת סיכון יותר גדול - מנהל במפעל חיצוני או מנהל במפעל הקיבוצי. לי התשובה ברורה. כאשר ניהלת את פלסאון במשך 10 שנים לא קשה לתאר כמה סיכונים לקחת בדרך. ופלסאון צמחה לממדים גדולים, אבל את מי זה מעניין כיום איזה סיכונים לקח שאול בזמנו. ולמה שנתחשב היום בצרכים מיוחדים שיש לו, מה לאחרים אין צרכים מיוחדים?

  • השכלה למנהלים

למעגן מיכאל מגיעות כל המחמאות על אישור לימודיך בחו"ל, עובדה המאפשרת בהמשך התמודדות בעולם העסקים עם שיפור הסיכוי להצליח. אין לי ספק שמעגן מיכאל קיבלה החזר מלא כפל כפליים על ההשקעה בלימודים אלה. נעשו המוני מחקרים מה מביא לשיפור הכי גדול בעסקים והתברר שההשקעה בבני אדם קוצרת את הפירות הכי גדולים. בכל אלה כמובן אינני מחדש דבר. למה התעוררתי לכל העניין? כי בעבר התגבשה תפיסה חשובה במחלקות לכלכלה ומנהל קיבוצי בתק"מ ובקיבוץ הארצי שיש להכשיר את האנשים המתאימים בקורס גבוה למנהל עסקים. מדובר באנשים שכבר עברו הכשרה בסיסית ברופין או באוניברסיטה ומלאו בקיבוצם תפקידי ניהול כמו ריכוז משק וכד'. אז נפתח קורס גבוה למנהל עסקים באוניברסיטת ת"א, שנת לימודים מרוכזת בהרווארד, והיו עוד אופציות. בקיבוץ השיתופי של היום אני לא בטוח שיש מי שמכוון לכך. אולי גם אין את מי להכשיר , כי כל הצעירים המוכשרים ממילא עזבו. (עוד לא חלפו מן העולם הקולות: "מה יצא לנו מזה?").

נדמה לי שכבר הארכתי יתר על המידה. ובכל זאת אי אפשר שלא לציין את העבודה האדירה בהפקת ספר זה, החל מאיסוף החומר, עריכתו והבאתו לדפוס. לכל אלה שנתנו יד, כל הכבוד!

בברכה,
יעקב שן – שער הגולן