buy1

 

ebay_paypal

article10ציטוטים מתוך ספרות מתורגמת

"רובדי חיינו מונחים בדחיסות כזאת זה על גבי זה, שבתוך המאוחר אנו נתקלים תמיד במוקדם, לא כדבר שתם ונגמר, אלא כדבר חי ונוכח".
(ברנהארד שלינק, "נער קריאה", זמורה-ביתן, 1998, עמ' 176.)

...................................................

"החלק הביוגרפי של הספרות הוא הדבר שאני אוהב ביותר" (דוקטור סמואל ג'ונסון)

...................................................

"אנחנו חיים את החיים קדימה, אבל מבינים אותם אחורה" (על פי קירקגור)

...................................................

"לא פחות משאין אוטוביוגרפיה שאינה בדיונית, אין בדיון שאינו אוטוביוגרפי"
(רולאן בארת)

...................................................

"האם ייתכן שכל ההיסטוריה האנושית של העולם היא אי-הבנה? האם ייתכן שהעבר כולו מזוייף משום שתמיד דיברנו על המוניו, כאילו אנו מדברים על מקבצי בני אדם, במקום על האדם האחד שסביבו הם נקבצים, משום שהיה זר להם ועמד למות? כן, ייתכן שכך". (רילקה)

...................................................
"הצער על האתמול והפחד מהמחר – הם שגוזלים מאיתנו את העכשיו".

(לא ידוע)

...................................................

"Some say life is the thing, but I prefer reading"
(לוגן פירסל סמית)

...................................................

"אני אמן החיים. יצירת האמנות שלי היא חיי". (סוזוקי)

...................................................

"בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודיי בשביל ללכת לבית הספר"
( ג'ורג' ברנרד שואו)

...................................................

"שנות הילדות שלנו הן שנות החיים באמת. על שום מה ולמה אומרים לנו לחכות?" (יאנוש קורצ'אק)

...................................................

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו".
(ויקטור פרנקל)

...................................................


"... התנסיתי ועמדתי בדברים רבים כל כך, שאחרים הלוואי לא ידעו כמוהם גם במאה שנה, ואני עדיין חי ונושם. לא לחינם, כנראה, נתן לי הגורל מתנה שכזאת. אולי כדי שאספר לאחרים על כל זה, וקודם כל לילדיי. עליי לתת לפניהם דין וחשבון על חיי, כי אני הבאתי אותם לעולם, כך אני מבין את חובתי להם. האמת היא אחת לכל, כמובן, אבל היא מסורה לכל איש ואיש כמידת הבנתו וחכמתו, ועמו תמות חכמתו המיוחדת לו. כשאדם עובר במדורים שבשטח ההפקר שבין החיים והמוות, בתוך התנגשות של עולמות, וכבר יכול היה להיות מת מאה פעמים לפחות ובכל זאת הוא חי, הריהו יודע הרבה על הטוב והרע, על האמת והשקר..."
(צ'ינגיס אייטמטוב, "והיום איננו כלה", הוצאת עם עובד, 1994.)

...................................................

"לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים. עלילה פנימית – שהרציפות שלה, שהמשמעות שלה, היא עצם חיינו. אפשר לומר שכל אחד מאתנו בונה וחי 'עלילה', והעלילה הזו היא עצמנו, הזהות שלנו.
כשאנחנו רוצים להכיר אדם, אנחנו שואלים 'מה הסיפור שלו – הסיפור האמיתי הכי פנימי שלו?' – כי כל אחד מאתנו הוא ביוגרפיה, סיפור. כל אחד מאתנו הוא עלילה ייחודית, הנבנית ללא הרף, באורח לא מודע, על ידינו, באמצעותנו ובתוכנו – באמצעות התפיסות, התחושות, המחשבות והפעולות שלנו; ולא פחות באמצעות הדיבור שלנו, התיאורים המסופרים שלנו. מבחינה ביולוגית ופיסיולוגית אין בינינו הבדלים רבים; מבחינה היסטורית – כסיפורים – כל אחד מאתנו יחיד ומיוחד במינו.
כדי שנהיה אנו עצמנו, חייבת העצמיות שלנו להיות בידינו. עלינו להיות בעליו של סיפור החיים שלנו, ואם צריך – להחזיר אותו לבעלותנו. אנו חייבים 'לזכור' את עצמנו. לזכור את הדרמה הפנימית, את העלילה של עצמנו. אדם זקוק לעלילה כזו, עלילה פנימית רצופה, על מנת לשמר את זהותו, את עצמיותו."
(אוליבר סאקס, "האיש שחשב שאשתו היא כובע", הוצאת מחברות לספרות, 1990, עמ' 121.)

...................................................

"בספרה הנפלא העוסק בזיכרונות בלתי רצוניים' (אוסף של רגעים – A Collection of Moments – 1970), מדברת אסתר סאלאמן על הצורך לשמר, או לרכוש מחדש, את 'זכרונות הילדות היקרים והמקודשים', וכמה מדולדלים ותלושים החיים בלעדיהם. היא מדברת על האושר הגדול, תחושת המציאות, שמעניקים הזכרונות שחוזרים, והיא מביאה שפע של ציטוטים אוטוביוגרפים נהדרים, בעיקר משל דוסטוייבסקי ופרוסט. כולנו 'גולים מעברנו,' היא כותבת, ובתור שכאלה יש לנו צורך להשיבו אלינו."
(אוליבר סאקס, " האיש שחשב שאשתו היא כובע", הוצאת מחברות לספרות, 1990, עמ' 154.)

...................................................


מילן קונדרה כותב ב"ההנאה שבאיטיות" שקיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשכחה, ומוסיף עוד קונדרה… נחשוב על מצב שיגרתי מאין כמוהו, אדם צועד ברחוב, לפתע פתאום הוא רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו, מוכנית הוא מאט את צעדו, לעומת זאת, מישהו אחר שמנסה לשכוח אירוע מצער שחווה לא מכבר יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה שלו, כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן.
...................................................
ציטוטים מתוך "מתנת הסיפורים" מאת רוברט אטקינסון..."
•    "בכל מקום אנשים מספרים ומתארים פיסות מחייהם באוזני חברים וזרים כאחד. ניסוח אירועים מחיינו בצורת סיפור, ואפילו כסיפור עלילתי בכתב, עשוי לעזור לנו לשאת את נטל החיים או לפחות להתבונן בו מנקודת מבט בהירה יותר."
•    "לסיפור חיים יש עצמה עצומה משום שבאמצעותו אנו נוגעים בנושאים נצחיים ואוניברסליים, והם מוכרים לנו לעומקם בייחוד כשאנו מספרים את הסיפור שלנו."
•    "לספר את הסיפור האישי מאפשר לנו לבטא את האמת שלנו ושהיא תישמע על ידי אחרים, שיכירו בה ויקבלו אותה. רק דרך סיפור נוכל לבטא את האמת שלנו, וכך ניתן יהיה להזדהות עם משמעות החיים."
•    "לשתף בסיפור חיים זו חוויה חזקה, כזאת שתיגע בנו, שתרגש ושתעניק לנו שמחה וסיפוק. היא עשויה לתת לנו תחושה של תיאום פנימי וחיבור לעצמנו. הרעיון האמיתי של סיפור חיים הוא בעצם לאפשר לאנשים להביע את האמת שלהם, כפי שהם רואים אותה, כדי שאחרים יוכלו ללמוד ממנה."
•    "סיפורים – אלה שסופרו במהלך הדורות, וגם שאנחנו סיפרנו – מוסרים מידע, נותנים השראה, מלמדים, שומרים על כללי מוסר, מתעדים אירועים שהופכים להיסטוריה, מבססים שושלות משפחתיות וגנאולוגיה, משמרים מסורת, מנחים אותנו, מראים לנו מגוון אפשרויות, פותחים את לבנו, גורמים לנו לצחוק, ומבהירים לנו את החיים מכל ההיבטים."
•    "סיפורים מחברים זה לזה את החלקים שמהם אנו עשויים, ומנסחים אותם בדרך שמעניקה לחיינו משמעות גדולה מזו שהייתה להם לפני שסיפרנו אותם."
•    "בתוך כל סיפור חיים של כל אחד קיימת השתקפות של סיפור חיים של אדם אחר. בדרך מסתורית ומדהימה, הסיפורים שלנו והחיים שלנו קשורים כולם זה לזה."
•    "כמו סיפורי אגדה בחברות מסורתיות, סיפורי החיים שלנו משרתים ארבעה תפקידים קלאסיים: שנהיה מתואמים יותר עם עצמנו, עם אחרים, שנבין את סוד החיים ואת היקום שמסביבנו."
•    "סיפורים הם מתנה רוחנית ואין-סופית. הם נכסים מופשטים שאינם נראים או ניתנים למישוש. הם נצחיים, הם אינם מופיעים ונעלמים. המסר, המשמעות והרגש שבסיפור טוב נשארים בנו לעד."
(The Gift of Stories by Robert Atkinson)

...................................................

"רציתי לדבר ואני שותק, שקוע בנבכי הזיכרונות. אנחנו יושבים במעלה מדרגות השיש, שעונים על הגדר. מנקודה זו, שבה עמדתי מדי יום עם חברי, ראיתי בקרים רבים, אבל מעולם לא ראיתי שעת דמדומים. ובעוד הכול מתחיל להתפוגג אל תוך החשכה, אני חש שהחיים ענוגים גם כשהם חולפים. העיקר שאיפשהו יהיה בית ספר, שער שאפשר להישען עליו. מקום שידע אותנו בילדותנו וחובק אותנו בבגרותנו, באקראי, ביום חול סתמי. ופתאום אני מבין שלא השתניתי, שנשארתי מי שהייתי, ושאולי איננו משתנים לעולם, אנג'לה, אנחנו רק מסתגלים... מאחורי לא נותר דבר מכל מה שזכרתי, שום דבר. ולפתע אני מבין שהזיכרונות שלי מתנקזים למקום שכבר איננו קיים, שנמחה מעל פני האדמה, ושארבעת החדרים ההם, השירותים והמטבח, ימשיכו לחיות רק בתוכי. כל מה שנראה לי פעם יצוק בסלע, איננו עוד. אסלת בית השימוש היתה לאפר, הצלחות היו לאפר, המיטות היו לאפר. לא נותר דבר מנוכחותנו החולפת כאן, ריח המשפחה שלי התפוגג לתמיד."
(מרגרט מצאנטיני, "אל תזוזי", כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור, 2005.)

...................................................

"- את יודעת מה אני באמת אוהב? לחשוב על הכול: איך נפגשנו כל זה.
- זה לא טוב להיות בעבר.
- אני לא חי בעבר, אני יכול לחיות בהווה ולחשוב על העבר.
- כן, אתה אמור לעשות את זה כשתהיה זקן ושׂב.
- לעזאזל עם זה. כשאהיה זקן ושׂב בטח לא אזכור את העבר. אתה צריך להיות צעיר כשאתה עושה את זה. זה ממש נחמד, את יודעת? להביט לאחור ולראות את מסלול חייך, איך הכול קשור. איך הגעת משם לפה. לראות את הקו המחבר. את מבינה? זאת באמת הייתה הרפתקה."
(סרט הקולנוע "העולם על פי גארפ" 1982, על פי ספרו של ג'ון איריוינג.)

...................................................

"ממואר (memoir) הוא כיצד אדם אחד זוכר את חייו שלו, ואילו אוטוביוגרפיה היא היסטוריה, הדורשת מחקר, תיארוך, עובדות ואימות."
(גור וידאל, בספר זיכרונותיו "Palimpsest".)

...................................................

"מֶמוּאַר זה מין ז'אנר שיש מי שחושבים שהוא מוזר," מנסה סוניי להסביר לי את ההחלטה לכתוב קובץ זיכרונות סיפורי-פיוטי דווקא. "במיוחד אם את מחליטה לכתוב אותו בגיל צעיר, ואני רק בת ארבעים. זאת בעצם חתיכה מהחיים, לא ביוגרפיה שלמה, כך שבמהלך חיי אוכל לכתוב כמה קבצים כאלה. במקור רציתי בכלל לכתוב ספר בישול או ספר שירה, אבל הפעם יצא לי ספר זיכרונות…"
(דפנה לוי מראיינת את קים סוניי על ספרהּ "שביל פירורי הלחם".)

...................................................


"ייצוג החיים עוזר לנו לשמר אותם מפני מוות שני, רוחני".
(אנדרה באזין)

 חזרה >>