buy1

 

ebay_paypal

parnasletters1פנקסי פרנס
סימני דרך לקהילה הספרדית בירושלים מהמאה ה-18 עד 1967

אילת אסקוזידו. אפריל 2013

בקיץ האחרון מצאתי את עצמי אובדת-מסתובבת סחור-סחור בנבכי החניון התת קרקעי של כיכר ספרא בירושלים. בעודי יגעה במציאת חנייה, קיוויתי שעקרון ה"יגעת-מצאת" יעבוד גם בהמשך ושאמצא בארכיון העיר קצה חוט לאבות משפחת בנא-בנאי מאז שעלו ארצה בערך בשנת 1880.

מעטים עד נדירים הם מקורות המידע אודות העולים מפרס לירושלים באותה תקופה. בארכיון העיר ירושלים, בחדר עיון די קטן יחסית להיסטוריה עשירה של עיר בת אלפי שנה, הציעו לי לחפש בארגזים מלאים בקלסרים ובהם חומר הנוגע לעדה הספרדית. תכתובות, רישומים, תעודות. עברתי עמוד-עמוד ולא מצאתי דבר שירמוז מה עבר על בני המשפחה באותן שנים. כשיצאתי מחדר העיון ופניתי לפלורה (אז סגנית מנהל הארכיון) בבקשת עזרה, היא הציעה לי להיעזר באפרים לוי, שבדיוק הגיע.

אפרים אמר, "כשפענחתי את פנקסי פרנס זכור לי שנתקלתי בשמות של בני משפחת בנא". הוא ביקש שאמתין וכעבור כמה דקות שב לחדר העיון כשבידיו ספרון עתיק. שמעתי על הפנקסים וכבר חשבתי שמדובר באגדה אורבנית, והנה, בהפתעה מוחלטת הם מתגלים במלוא יופיים לנגד עיניי. אודה ולא אבוש, התרגשתי למראה הדפים שנראה כי היו כרוכים פעם יחד, כתובים בצפיפות, בדיו שחורה, בכתב יד מוזר. מה זה, אותיות עברית? כתב רש"י? כתב סתרים? "זהו כתב חצי קולמוס," הסביר אפרים. "כשהייתי עלם בן שבע-עשרה הכרתי בבית הכנסת את הרב דוד לניאדו, רב ירושלמי ממוצא חאלבי. והוא אמר לי: 'אפרים, אתה צריך ללמוד את כתב היד הזה, כך כתבנו בדורות הקודמים והיום הוא נחלת יחידים, הולך ונשכח'." הרב לניאדו הנחיל לאפרים את כתב היד חצי קולמוס, כדי שידע לפענח ולקרוא את הכתבים הקדמוניים וכדי שיוריש את הידע הלאה. וכך אכן עשה אפרים לאחרונה, כשלימד והכשיר בעצמו את מי שיוריש את הידע הלאה, לדור הבא. "אני התורן, עשיתי זאת כשליחות לשם שמים," אומר אפרים.

מכתבי פרנסחצי קולמוס הוא כתב רהוט ספרדי ששימש את יהודי ארצות המזרח וספרד עד שעלו לישראל. ככל כתב יד, מתברר שגם כאן לפעמים האותיות מתחברות ולא פעם קשה מאוד להבין את הכתוב. "חלקים מסוימים נותרו בלתי קריאים," הוא מסביר לי, "מפני שכמה מילים חסרות פה ושם, עקב נגיסת שיני הזמן בדפים ושחיקתם משימוש". אני מביטה משתאה באפרים, המדפדף במסמך כה נדיר, שאין להמעיט בחשיבותו. מתברר שישנם יותר משלושים פנקסים כאלה, כאשר הקדום שבהם מתעד את קבורת הנפטרים הספרדים בהר הזיתים בתקופה של ארבעים שנה, בין 1853 ל-1893.

עד אמצע המאה ה-19 הייתה הקהילה היהודית בעיר ספרדית ברובה ובית העלמין היה בשליטה בלעדית של כולל ועד העדה הספרדית. מראשית המאה ה-18, למשך כמאתיים שנה, עמדה משפחת פרנס בראש חברה קדישא הספרדית. חזקת הקברנים ומקימי המצבות בהר הזיתים עברה במשפחה מדור לדור. כלומר, בכל אותן שנים נרשמו ציוני הנקברים היהודים בהר הזיתים בירושלים על יד בני משפחת פרנס, ומכאן שמם של הרישומים "פנקסי פרנס". אנשי החברה קדישא עבדו בשלג ובקור, ברוחות ובשרב, ולמלאכת הכפיים שלהם ולאמנות חקיקת המצבות היה ערך רוחני רב. בני פרנס קנו את מעמדם ועסקו במלאכת הקודש בנחישות ובאומץ, ולא פעם נאלצו לעמוד איתן מול השלטון הטורקי ומול הערבים.

הקבורה היהודית בהר הזיתים פסקה לאחר נפילת מזרח העיר בידי הירדנים במלחמת השחרור, וברשות המשפחה נותרו הפנקסים. "יאמר לשבחה של משפחת פרנס – אליעזר, משה ואליהו פרנס – ששמרו את הנכס הזה כל השנים," מדגיש אפרים לוי, "עד שהגיעו לידיו של נסים פרנס, היום בן שמונים ויותר, והוא שהעביר את כל הפנקסים האלה לוועד העדה". ארבעים שנות קיפאון ונתק בין הגורמים הסתיימו בשנת 2010 בהסכמה הדדית וידידותית. אפרים לוי, כבא כוחה של החברה קדישא, תיווך בין משפחת פרנס לבין ועד העדה הספרדית ובסופו של משא ומתן מוצלח, עברו הפנקסים לחברה קדישא, כלומר לציבור הרחב.

"צריך לזכור שזה לא ספר קריאה, אלא רשימות של שמות עם מילות קוד מוסכמות במשפחה ויש לפענח אותן כדי להבין למה הם בדיוק התכוונו," ממשיך אפרים ומדגים את התעלומות שהיה עליו לפתור במהלך פענוח הפנקסים, עבודת בלשות ממש: "לצד שם הנפטר ותאריך הפטירה ציינו הקברנים את מיקום הקבורה במושגים כמו 'מחג'אר' שפירושו מחצבה בערבית או 'בוראק' – שם של חלקה או 'ביר אל זר'אר' – שאנחנו יודעים שזו באר של ערבי מתושבי סילואן בשם בוש. הוא לא הסכים למכור עץ ובור מים בחלקה שהייתה ברשותו בעבר, עד ששילמו לו את המחיר המופקע שדרש עבורם. אגב, עץ הזית הזה היה קיים בתש"ח והערבים הירדנים עקרו אותו במהלך 19 השנים שבהן השטח היה בשליטתם. תצלומים מתקופת הטורקים ומתקופת המנדט מסייעים לנו למקם את החלקה על פי מיקומו של העץ". כמו בספרי הטאבו העות'מאנים, גם בפנקסי פרנס השתמשו בשיטת ציון יחסית: מצד צפון, לרוח דרום, לימינו של הנפטר פלוני, או לראשו, וכו'. הבריטים הביאו ללבנט את שיטת הגושים והחלקות וזו השיטה הנהוגה עד היום במדינת ישראל.

מכתבי פרנסמלבד שנת הפטירה ומיקום הקבר, ציינו הקברנים הערות שמהן לעתים אפשר ללמוד על מצבם הכלכלי של הנפטרים ומשפחותיהם, על מקום מגוריהם, על מוצאם העדתי ועוד. הוועד של החברה קדישא בחן ושקל כל מקרה לגופו, על פי החלטתו קברו בחינם כשמדובר היה במעוטי יכולת; למקרים אחרים קראו "חצי מצווה"; ובעלי היכולת או בני המעמד הגבוה, שילמו עבור חלקת הקבר אפילו סכום גבוה יותר מהנדרש, כתרומה לנזקקים.

הירדנים השאירו את הר הזיתים הרוס וחרב. לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים, מי שביקש לאתר את מקום קבורת יקיריו פנה למשפחת פרנס והם בדקו את הכתוב בפנקסים, או שהקים מצבה בהסתמך על הזיכרון. אך מאז שהפנקסים עברו לידיהם של אנשי החברה קדישא, הוכנסו שיפורים רבים ומשמעותיים בהר הזיתים. מלאכת השחזור והשיקום של אתר הקבורה היהודי העתיק נמשכת. בעבודה ממוקדת מאוד ויעילה מבצעים עובדי "מרכז המידע הר הזיתים" מיפוי של ההר בעזרת רשימות הנפטרים של מספר חברות קדישא (ח"ק קהילת ירושלים, ח"ק לעדת הספרדים, ח"ק חסידים וח"ק גחש"א כולל גליציה), פנקסי פרנס ותצלומים. הפנקסים תרמו תרומה משמעותית לשיקומו של בית העלמין בהר הזיתים, ועתה כ-80 אחוז מהאתר כבר ממופה. בזכותם התאפשר איתורם ושחזורם של מאות קברים. קרה שהפנקסים חשפו טעות במיקומה של מצבה שהוקמה על פי הזיכרון והיא הועתקה למקום הנכון.

פנקסי פרנס מופקדים היום בכספת בארכיון ירושלים. "צילמנו את הפנקסים בהגדלה," מראה לי אפרים את הצילומים ואת פענוח עשרות הפנקסים בכתב ידו בעברית, שהועתק למחשב. לאחרונה הסתיימה מלאכת המחשוב והנתונים מדויקים יותר, ממוקדים וניתנים לאחזור בקלות. שיתוף פעולה בין גופים המייצגים זרמים שונים ביהדות, מהם ממשלתיים ומהם קהילתיים, מניב תוצאות המכבדות את מורשת העם היהודי ואת ההיסטוריה של הר הזיתים. ארכיון העיר ירושלים, עמותת עיר דוד, אתרא קדישא החרדית וחברה קדישא הספרדית – כל אלה חברו למיזם. אין הפרדת רשויות, אלא איסוף נתונים מכל המקורות לתוך מאגר מידע אחד של "מרכז מידע הר הזיתים" מייסודה של עמותת "עיר דוד". מתברר שהפרויקט נתקל לעתים בקשיים לוגיסטיים ותקציבים, אבל ניכר שעובדי מרכז המידע פועלים מתוך תחושת שליחות ורצון טוב. בכל פעם שהתקשרתי (02-6275050) הם ענו לי במאור פנים והיו מוכנים לסייע, ולחפש שוב ושוב באדיבות ובסבלנות. אפשר לבצע חיפוש ראשוני דרך אתר המרכז באינטרנט.

מכתבי פרנסהודות לפנקסים ולמאגר המידע של הר הזיתים איתרתי מידע רב ערך באשר לאבות משפחת בנאי בירושלים, ועשיתי בו שימוש בכתיבת הספר "מעשה אברהם" ובבניית אילן היוחסין המשפחתי. תודתי העמוקה לאפרים לוי על הסיוע וגם על הריאיון שהעניק לי לצורך כתיבת מאמר זה.