buy1

 

ebay_paypal

"מעשה ביהודי אחד שהיה מגדולי הממשלה והמלך אהבו הרבה. זה גרם לו שנאה וקנאה משרי המלך והיו מלשינים עליו, עד שיום אחד המלך התרגז עליו וגזר עליו בית הסוהר עם עינויים, לחם צר ומים לחץ. אחרי כמה שנים המלך מת והמלך שקם תחתיו נתן לו חנינה ויצא לחופשי. בצאת היהודי לחופשי עשה סעודה גדולה לקרוביו ובני משפחתו וככה המשיך מדי שנה בשנה. לעת זקנה ביקש משני בניו לקבל עליהם לעשות את הסעודה בכל שנה בתאריך הנקוב, וכל אחד יעשה בביתו עם אשתו וילדיו מסיבה ושמחה לזכר הצלת אביהם. שנה אחת אביהם התלבש בבגדי עניים והלך לשני בניו לראות אם מקיימים את צוואתו. כשנכנס אצל בנו הראשון ראה אותם אוכלים ושותים ושמחים, אבל לא בהתלהבות כל כך. הלך לבנו השני וראה בני משפחתו מסובין בנחת לידי השולחן, אבל ראה אחד מהילדים לקח כוס יין ושתה ואמר: זה זכר לסבי, שלא היו נותנים לו בבית הסוהר רק חצי כוס מים לשתות. קם השני ולקח אחד לחם והתחיל לאכול ואמר: זה זכר לסבי, שלא היו נותנים לו לאכול לחם, רק פרוסה אחת יבשה. אחריו קמו כל הבנים והבנות וכל אחד אומר דבר ... ומיד קמו יחדיו בשמחה ובריקודים ובהתלהבות גדולה. והיו שרים בפיוטים ושירים, וקולם היה הולך ומתחזק עד שהיה בוקע רקיעים. האב הבין ההפרש שיש בין שני אחים, כי הבן הראשון ומשפחתו אמנם היו אוכלים ושותים אבל לא היו מזכירים הנסים והנפלאות שנעשו לסביהם ולכן לא הייתה סיבה לחמם אותם ולהלהיבם, אבל הבן השני, כל אחד מבניו היה מזכיר דבר מהנסים וזה גרם להם להתאחד ולהתלהב יחד, ולשמוח ולרקוד מרוב שמחה על כן. ... בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו וכו', שכל אחד יזכור מעניין הנסים שהיו לאבותינו במצרים ועל ידי זה כולם יתאחדו ויתלהבו לשמוח ולשיר".

(הרב מכלוף יאנה, ספר והגדתם לאבי, הגדה של פסח, פסקה מ"ו)