ספר לילדים שהוא סיפור מהחיים
כשהוריי מספרים על תקופת ילדותם, שהייתה שונה כל כך משלנו, בכל היבט, אותי זה תמיד מרתק.
הם מספרים לנכדיהם, הם מספרים לאורחים שלהם בצימרים, ואפילו מתנדבים לספר לילדים אחרים, בגני הילדים ובבית הספר במושבה. במפגש פנים אל פנים, הסיפור עובר מפה לאוזן באופן בלתי אמצעי, זו אנרגיה בלתי ניתנת להמרה.
אבל סיפור כתוב ומודפס עשוי לגלגל את הסיפור הלאה, לאוזניהם של ילדים נוספים, כאן ועכשיו, ובעתיד. ולכן, ביקשתי מהוריי לעזור לי, ושביחד ניצור ספרונים עם סיפורים מהחיים.
השלב הזה עבר ללא כל קושי, הוריי כבר מתורגלים בשיגעון התיעוד שלי, מה גם שירשתי אותו מהם. אלא שהשלב הבא עורר אצלי שאלות והתלבטויות. איך נכון להנגיש סיפורי חיים לילדים צעירים? איך כותבים בשפה פשוטה ולא דלה? באורך הקשב הנכון, בלי להעמיס פרטים? איך מעבירים מסר בסיפור קטן, בקליפת אגוז? האם משלבים תמונות מהאלבום, ציורים מהדמיון?
מה שנדמה אולי פשוט במחשבה ראשונה, התגלה כאתגר מחשבתי ומעשי.
רציתי להישאר קרובה לאמת, לשתף את הקוראים הצעירים בפרטים, במה שהתרחש במציאות, גם אם היא רחוקה מאוד ממציאות חייהם, דווקא בגלל הריחוק, רציתי לנסות לשחזר משהו מהאווירה, מתנאי החיים, מהרגש, מהיחסים במשפחה. לבסוף בחרתי באירוע אחד שתפס את אוזני. בדרך להפוך אותו לספר ילדים, כתבתי אותו בגרסאות רבות. בכל פעם קראתי בקול, שיתפתי בני משפחה בגילים שונים, ואז שכתבתי. כלומר שיניתי, קיצרתי, הוספתי, מחקתי, עיצבתי... עד שהייתי מרוצה פחות או יותר. קשה לדעת מתי לשים סוף לשכתובים, וגם עכשיו, אחרי שהספר הודפס, ברור לי שעדיין יש מקום לשיפור.
את האיורים ביקשתי להכין על פי תמונות של סבא וסבתא (כשהיו בערך בגילי היום), ושל אבא מילדותו. החלטתי לבודד את הדמויות מהרקע, כדי להתמקד בפרטים הרלוונטיים לסיפור. מובן שהתמונות המקוריות בשחור לבן ואילו האיורים צבעוניים. ובכל זאת נשארנו עם הדמויות המוכרות, אלה דימויים אייקוניים עבורנו, במשפחה, כיוון שהתמונות מאותה תקופה מועטות ביותר.
ברור שאפשר היה לעשות את כל זה אחרת לגמרי, יפעת סנט מ"צ'יף השבט", למשל, יוצרת ספרי ילדים בהשראת סיפורי חיים. היא מזהה קווים מרכזיים בסיפור החיים, וכותבת על פיהם משל, סוגה שילדים מכירים היטב. מה שמוכיח שאין דרך אחת נכונה ביצירה, בכתיבה, בחיבורים בין-דוריים.
בעיקר עכשיו, בימים של סגר, כשמדברים עם הסבים דרך מסכים, בקשו מהם לספר. חדדו את האוזן, אמצו את שרירי ההקשבה, הקליטו את הסיפורים. אחר כך תוכלו לשכתב או לערוך אותם. מומלץ לנסות בבית!
לייעוץ בנוגע לכתיבת סיפורי חיים במגבלות הסגר ובכלל – התקשרו
054-4465080.
אילת
