הערות על הספר "עקוב אחר שינויים" מאת סייד קשוע, כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוציאים לאור, 2017.
מה פתאום שותל המספר רגשות משלו בסיפורי החיים של לקוחותיו? – זו השאלה הראשונה שהטרידה אותי. מה, הוא לא מצליח לעורר בהם רגש? או שאולי הם נמנעים מלספר לו על רגשותיהם? האם בכלל אפשר להעלות זיכרונות במטרה לכתוב אוטוביוגרפיה, ובה בעת להסתיר את הרגשות הכרוכים באותם זיכרונות? לקוחותיו של המספר כל כך אטומים רגשית, עד שאינם מזהים בתוך החומר המעובד שהוא מגיש להם, את השתל הזר. או שהם מזהים אותו ומטמיעים אותו בתוכם, מקבלים את זיכרונותיו כאילו היו שלהם. אדישות מוזרה שכזו. ובכלל, על הספר נסוך דוק של אדישות שמתחתיו האדמה רועדת. אפילו אשתו של המספר אדישה אליו, ממשיכה לחיות לצדו בזוגיות טכנית ומרוחקת. ילדיו אדישים אליו ולא דורשים ממנו שיספק להם חוויות ילדות משמעותיות וגם לא שואלים או הפסיקו לשאול על זיכרונותיו שלו מילדותו. הוא מחנך אותם לשכוח, למחוק, להיבנות על העתיד ולא על העבר. מאחר שאינו יכול או אינו רוצה להעביר לילדיו את זיכרונותיו, מה יעשה בהם? הוא יוצא איתם החוצה ושותל אותם בגינות זרות. סייד קשוע בלבל את היוצרות, החליף כיוונים, יצר עולם הפוך, והוא אומר לנו את זה כבר בכותרת הספר: "עקוב אחר שינויים". שם רב משמעי. אחד ממובניו מרמז לשינויים, שלא לומר מהפכות, שיש לעקוב אחריהם.ן בתשומת לב. בדרך כלל סופר שואב רעיונות מן המציאות (כמו הסיפור שכתב כסטודנט בהתבסס על מקרה שקרה לאביו), אבל מה שמערער את סדרי בראשית מתרחש כאשר הספרות היא זו שמשנה את פני המציאות. כשסיפור שהמספר בודה – נתפס כאמת, עולם הדמיון משתלט על האמת, על עולם המעשה, ומשנה את חייהן של שתי משפחות, של אישה זרה לו ושלו. על פי המצב הטבעי, לקוחותיו של הביוגרף מוסרים לו את סיפוריהם והוא לומד מהם ומעשיר את עולמו. אצל קשוע – הביוגרף הוא זה שמעשיר את לקוחותיו, את ספריהם, בזיכרונותיו שלו. כתוצאה מכך מתרחש שינוי נוסף – והזיכרונות שלו נמחקים במקום להיאסף. סייד קשוע בוחן אותנו אם אנחנו עוקבים אחר השינויים שהוא עורך בביוגרפיה האישית שלו, האם זיהינו איזה פרט נכון ואיזה פרט מומצא? ולבסוף, קשוע משחק ברעיון של חציית הקו הדק שבין הסיפור והחיים, החיים והסיפור. אביו סיפר על מקרה בחייו, הבן הפך אותו לסיפור, שחזר אליו והפך את חייו עד שהיה חייב לחיות אותו, כאילו המשיך את חייו של האב מנקודה מסוימת בנעוריו. רבים המקרים שבהם בן ממשיך את אביו, אבל כאן זו הפנטזיה של האב שמתממשת בחיי בנו, באופן מעוות. הבן עצמו זהיר – ואינו מעביר שום סיפור לילדיו, אלא מגדל אותם על דף חלק מזהות. איך אפשר לגדל ילדים בלי היסטוריה, בלי שורשים? הרי העיסוק בכתיבת סיפורי חיים עיקרו המשכיות, תיעוד קורות הדורות הקודמים עבור הדורות הבאים. בניגוד מוחלט לעיסוקו – משפחתו שלו עקורה מתרבותה, מזיכרונות, מעבר, משורשים, משפה, מתמונות, מסבא וסבתא, דודים ובני דודים, וחווה תלישות בכל מובן. מעניין שלמרות כל השינויים, חייו של המספר אינם משתנים. בסופו של הסיפור הוא חוזר בדיוק לאותו מקום אותו עזב בתחילת הסיפור. כל השינויים האפשריים מתרחשים אך ורק במחשבותיו.
